פרויקט אישי שלי, אלעד ניסים, שותף-מייסד ב-Fuzion Webz. לא מוצר ללקוח ולא משהו שנמכר — כלי שבניתי לעצמי, ואני מתעד אותו כאן כי ההחלטות שנפלו בו רלוונטיות לכל דבר אחר שאנחנו בונים.
לפני כשנה התחלתי מסלול לימוד עצמאי בן שלוש שנים — מאלגברה לינארית ועד mechanistic interpretability. חומר קיים בשפע; מה שלא היה קיים הוא מערכת שיודעת מה ללמוד היום, זוכרת מה כבר נשכח, ומודדת התקדמות במשהו חוץ מתחושת בטן. זו המערכת.
בטלפון זו אפליקציה אחרת, לא צרה יותר. שולחן עבודה של 17 קורסים וכלים תלת-ממדיים לא שורד מסך של 390 פיקסלים. במקום לדחוס אותו, הטלפון מקבל אפליקציית טריוויה נפרדת לחמש הדקות בתור. גרסה מוקטנת הייתה מייצרת משהו שאף אחד לא באמת פותח.
מרחבי האובייקטים במשחקים סופיים בכוונה. כל המטריצות 2×2 עם כניסות בין 2- ל-2 הן 625 עצמים; כל הגרפים על חמישה קודקודים הם 1024. זה לא פרט מימוש — זה מה שמאפשר לבדוק כלל שהמשתמש ניסח בהשוואה על כל המרחב במקום לנתח את מה שהוא כתב. שני כללים הם אותו כלל בדיוק כשהם בוחרים את אותם עצמים, ולכן להכרזה שגויה תמיד יש דוגמה נגדית קונקרטית להראות.
כלל ניקוד שמתגמל כנות ולא זהירות. באחד המשחקים מבקשים רווח סמך של 90%. הגרסה הראשונה שילמה על רוחב וקנסה קנס קבוע על החטאה — ובפועל תגמלה רווח אבסורדי-רחב בכל שאלה קשה. המעבר לציון הרווח של Winkler הפך את 90% לאסטרטגיה שממקסמת ניקוד, ללא תלות בכמה המשתמש באמת יודע. כלל מדידה שמתמרץ את ההתנהגות ההפוכה ממה שהוא מודד הוא באג, גם כשהקוד רץ.
רוב מה שכאן לא ייכנס לאתר של לקוח. מה שכן עובר הוא הגישה: ארכיטקטורה שנקבעת מראש ולא מומצאת מחדש בכל פרויקט, החלטות שמתועדות ברגע שהן נופלות, וכל טענה על התנהגות מגובה בבדיקה שרצה. Fuzion Webz בונה אתרים וחנויות במודל מנוי חודשי, ואלה הכללים שם גם כשהפרויקט קטן בהרבה מזה.